דרום קוריאה שוקלת רכישת זהב כחלק ממדיניות פיזור עתודות המט"ח (חלק א)

טריגו זלטו, 26 באוקטובר 2010, שביל הזהב

 

 הבנק המרכזי של דרום קוריאה הודיע שהוא שוקל רכישת זהב כחלק ממדיניות של פיזור עתודות המט"ח שלו.

דרום קוריאה נמצאת במקום חמישי בעולם מבחינת גודל עתודות המט"ח שלה, שמסתכמות ב- 290 מיליארד דולר. באותו זמן, עתודות הזהב שלה הן מהקטנות בין הכלכלות הגדולות – 14 טונות ששוויין כ- 600 מיליון דולר או 0.2% מכלל עתודות המט"ח.

מדינות אוריפה וארה"ב מחזיקות יותר מ- 50% מעתודות המט"ח שלהן בזהב, כשהשיעור הממוצע בעולם הוא כ- 10%.

 

קים צ'ונג-סו, יו"ר הבנק המרכזי של דרום קוריאה, אמר שהם צריכים לשקול בזהירות את הגדלת נפח הזהב בעתודות המט"ח, בגלל המחירים הגבוהים של זהב והתנודתיות הגבוהה שלו. למרות שבבנק המרכזי קיימים חילוקי דעות בסוגיה, הצהרה זו מסמנת שינוי ביחסו של הבנק לזהב. לפני כך הוא התייחס בביטול לזהב בתור נכס עתודה, עם העדפה חד משמעית לאג"ח ארה"ב.

 

הודעה זו באה על רקע מגמה כללית של רכישת זהב ע"י בנקים מרכזיים בשנים האחרונות.

GFMS צופה שבנקים מרכזיים יהיו קונים נטו של זהב בשנת 2010. אפילו אם קניות נטו יהיו נמוכות הן מייצגות שינוי דרסטי, כי בעשר השנים האחרונות מכירות של בנקים הסתכמו ב- 442 טונות בממוצע כל שנה, שזה כ- 10% מביקוש שנתי לזהב.

כפי שפיננשל טיימס ציין (14.09.10) קניות נטו מצדם של בנקים מרכזיים זהו: "הסימן המובהק לשיקום מעמדו של הבוליון".

העובדה מסמנת היפוך מגמה של 20 השנים האחרונות של מכירות כבדות מצדם של בנקים מרכזיים באירופא. בתקופה ההיא זהב נתפס על ידם כנכס לא-מניב ומוסדות פיננסיים רבים בעולם החליפו את הזהב שלהם בחוב ריבוני מניב. בעקבות המשבר האחרון השתנתה תפיסת הסיכונים ושיקול של נכס מניב התחיל לפנות את מקומו לשיקול של נכס בטוח.

 

הרוכשות הגדולות של זהב בשנים האחרונות היו סין, רוסיה והודו.

סין הודיעה בשנת 2009 שהגדילה את עתודות הזהב שלה בכ- 700 טונות תוך 5 שנים והערכות מדברות על כך שהיא ממשיכה במדיניות הרכישה. הודו רכשה 200 טונות של זהב בשנת 2009 מ- IMF. רוסיה מנהלת מדיניות רכישה עקבית מאז 2005 ומגדילה את האחזקות שלה כמעט מדי חודש.

 

בין הרוכשות האחרונות אפשר לציין את המדינות הבאות.

שרי לנקה הודיעה ביולי השנה שבמשך 10 חודשים אחרונים הבנק המרכזי של המדינה רכש 21 טונות של זהב. לפני הרכישה האחזקות שלה הסתכמו בכמה טונות בלבד, כלומר, היא בעצם הקימה את עתודות הזהב שלה.

ב- 10 בספטמבר בנגלדש הודיעה שהיא רכשה 10 טונות של זהב מ- IMF, שנמצאת בתכנית למכירת 402 טונות מהעתודות שלה.

שבוע אחרי, ב- 17 בספטמבר תאילנד הודיעה שהיא הגדילה את אחזקות הזהב שלה ב- 15.5 טונות, עלייה של 20% מסה"כ עתודות הזהב. הרכישות בוצעו בשוק הפתוח.

 

פורו סקסנה טוען שבנקים מרכזיים של אסיה יהיו הכוח המניע של מחיר הזהב בעשור הקרוב. הוא מציין את סין והודו כמדינות שיובילו את המגמה, כשגם בנקים של המזה"ת ומרכז אמריקה יהיו רוכשים של זהב. לדעתו של סקסנה מדיניות הרכישות נובעת מכך שמטבעות של המדינות החשובות כמו ארה"ב, מדינות הגוש האירופאי, בריטניה ויפן נמצאים במצב לא מזהיר. כל המדינות האלה הן בעלות חובות ריבוניים וגירעונות גדולים, מה שפוגע באמינותן של אג"ח שלהן.

בנקים מרכזיים שרוכשים או מתכוונים לרכוש זהב, מבינים שהחזקת כל עתודות המט"ח שלהם במטבעות אלה יכולה לפגוע ביציבות העתודות.

 

פורו סקסנה צודק. כיוון שארה"ב צורכת יותר ממה שהיא מייצרת, יבוא שלה עולה על יצוא מה שיוצר גירעון מסחרי קבוע; תוכניות ההצלה וירידה בהכנסות ממסים בעקבות המשבר הגדילו בצורה משמעותית את הגירעון התקציבי של ארה"ב; ארה"ב מנהלת מדיניות של הקלה כמותית מה שפוגע במעמדו של דולר; כל אלה מגדילים את חובה הכללי של ארה"ב, פוגעים באמינותן של אג"ח שלה ובערכו של דולר, מה שמוריד את שווי עתודות המט"ח של מדינות שמלוות לארה"ב; ארה"ב מעוניינת בדולר חלש יותר, כי זה מעודד את היצוא שלה וכך מקטין את הגירעון המסחרי ותומך בכלכלה; כתוצאה מכל אלה מדינות רבות לא מרוצות מהמצב בו דולר הוא מטבע העתודה המרכזי ומחפשות לו חלופה. אירו, יין וליש"ט נמצאים במצב דומה, לכן המדינות המלוות מקצות חלק מהעתודות שלהן לזהב, חלופה לכל המטבעות הקיימים.